החלטה בתיק מ"ת 11926-07-12 - פסקדין

1.         בכתב האישום מיוחסת למשיב עבירת איומים בגין כך שהוא איים על שוטרים אשר הוזעקו לבית על ידי בנו ומצאו את המשיב עצמו במיטתו, כי מי שיתקרב אל מיטתו הוא יקצץ לו את הידיים והרגליים.

            השוטרים דרשו מהמשיב להילוות אליהם והוא סרב, והשוטרים השתמשו במכשיר טייזר על מנת לכבול אותו ולעוצרו.

2.         המשיב סובל אומנם ממחלת נפש כפי שפורט בחוות-הדעת הפסיכיאטרית, אך מחלה זו נמצאת בשליטה ובטיפול החל משחרורו לאחרונה מבית החולים במאי 2012.

            בחוות-הדעת נאמר כי המשיב מקבל את הטיפול ומגיע למעקב בהתאם להוראות הרופאים, ואז מצבו יציב ללא עדות להחמרה.

            פגישת המעקב האחרונה היתה ביום 17.06.12, ואז מדווח כי מצבו של המשיב היה טוב ונקבעה לו ביקורת נוספת כעבור חודש, אך ביום 03.07.12 הזעיק בנו של המשיב את המשטרה בטענה שהמשיב משתולל בבית.

            על-פי הודעתו של הבן, המשיב שבר דברים בבית ואף כלא את בתו התינוקת בתוך חדר, וכל זאת ללא סיבה.

            מנגד, בדוחות הפעולה נאמר כי השוטרים לא מצאו בבית כלים שבורים כלשהם, וכי בני המשפחה המתינו להם כשהם יושבים בסלון, והמקום היחיד ששרר בו אי סדר היה חדרו של המשיב.

3.         מתוך כתב האישום מתאשרת טענתה של הסניגורית כי עבירת האיומים שיוחסה למשיב לא היתה באה לעולם אלמלא הגיעו השוטרים.

            כאשר ביקשו השוטרים לעכבו לחקירה ודרשו שילווה אליהם, כאשר לדעת המשיב לא היתה כל סיבה לכך, הוא התפרץ כלפיהם בדברי האיום שצויינו וסרב להילוות אליהם.

            מדבריהן של שתי הפרקליטות יכולתי להתרשם כי מחד, אין מחלוקת כי בני המשפחה חששו פן המשיב נכנס להתקף של מחלתו, ומתוך פחדם הזעיקו את המשטרה, היינו - מדובר למעשה בחשש בעל אופי רפואי ולא בעבירה בתור שכזו.

            מאידך, המשטרה מרגישה צורך לתת מענה הולם ומיידי לחששותיה של המשפחה שהזעיקה אותה, ועל כן נוקטת צעדים של עיכוב, ואולי אף מעצר, שמצידם גורמים לתגובה קשה מצד האדם הנוגע בדבר ולהסלמה שלא לצורך.

            אין למעשה מחלוקת כי מדובר בארוע על רקע רפואי.

            אני מקבלת את דברי הסניגורית כי הפתרון ההולם במקרה כזה הוא לפנות לגורמים המתאימים בהתאם לחוק טיפול בחולי נפש, אפילו אם יש צורך בפעולה כפויה כלשהי במסגרת חוק זה.

            המשטרה אינה הגורם שמתאים לטפל במקרה כגון זה.

            אזעקתה של המשטרה על ידי המשפחה מעמידה את המשטרה בלחץ של הצורך ליתן מענה מפני החשש של בני המשפחה, דבר שעלול להוביל לעימות ולהסלמה מיותרת בין השוטרים לבין האדם במצבו של המשיב, כפי שארע במקרה זה.

4.         המעשים שתוארו על ידי בנו של המשיב, ואשר השוטרים לא מצאו להם סימנים בהגיעם לבית, אפשר שמקימים סכנה מסויימת כלפי בני המשפחה, בשל מחלתו של המשיב, אך כאמור, המשיב מטופל באופן מסודר בבית החולים "גהה", מקבל את התרופות שהוא זקוק להן ונמצא כי אינו סובל כיום ממצב פסיכוטי, וכי מצבו מאוזן.

            בצדק ציינה הסניגורית כי חולים פסיכיאטרים מטופלים ומאוזנים חוזרים אל משפחותיהם וחיים עימן, על ההשלכות שיכולות להיות למצב דברים זה.

5.         לאחר שעיינתי בתיק, בחלק מחומר החקירה ובטיעוני הפרקליטות, אני מסכימה עם הסניגורית כי מצב הדברים שמתואר בכתב האישום, בצירוף הפירוט שבחוות הדעת הפסיכיאטרית אודות מצבו של המשיב, אינו מקים עילת מעצר.

6.         המשיב מצידו הביע נכונות להתרחק לתקופה מוגבלת מבית אשתו יוסרה, שבו קרה הארוע.